בטאון בריטי Jewish News פרסם כתבה מדברת בעד עצמה. להלן התרגום:

בכל העולם הכל נסגר, טיסות מתבטלות, אך למרות כל זה עלייה לישראל נמשכת ואף מתעצמת. כתבתנו פרנסין וולפיץ שוחחה עם שלושת יהודי בריטניה אשר לא מזמן הגשימו חלומם על השיבה הביתה

אל אף כל הקשיים והסגרים, במשנת המגיפה 20 אלף יהודים מרחבי תבל פרצו את הגבולות ועלו לארץ ישראל. 500 מקרבם – יהודי בריטניה – שזה ב-15% יותר מאשר אשתקד, בטרם נפרצה המגיפה. הנונים האלה סיפקו לנו סוכנות היהודית ומחלקה לעידוד עלייה בהצ"ע. לפי הנתונים של הסוכנות היהודית, כ-160 אלף יהודים ברחבי תבל שוקלים ברצינות אפשרות עלייתם בשלוש השנים הקרובות., 41 אלף מתוכם כבר פתחו תיקי עלייה במדינות שונות. המומחים לדבר טוענים כי פוטנציאל העלייה בשנים הקרובות עומד על רבע מיליון איש.

המחלקה לעידוד עלייה בהצ"ע תורמת רבות למימוש הפוטנציאל הזה. אנשי המחלקה במדינות שונות עוזרים לעולים פוטנציאלים לרכוש את הידע בשפה העברית ומספקים להם את כל המידע הדרוש לגבי אפשרויות תעסוקה, דיור וכל השאר שחשוב לדעת לאזרח מדינת ישראל החדש.

ראשת המחלקה לעידוד  עלייה בהצ"ע מרינה רוזנברג קוריטני: "אנו עוזרים לעולים פוטנציאלים ללמוד עברית ומספקים להם את כל המידע השימושי לגבי עלייתם וקליטתם בארץ. חשוב להדגיש שאנו לא מסתירים מהם דבר ומספרים רק את האמת על המציאות בישראל. כך אנו מכינים אותם לחיים בארץ".

מרינה רוזנברג קוריטני מדברת בהתלהבות רבה ואפשר לראות שהיא עושה את מה שהיא מאמינה בו מעומק נשמתה. היא ועובדי המחלקה שלה עושים הכל על מנת לסייע לעולים עתידיים. מרינה עצמה עלתה לישראל בשנת 1995 מקזחסטן ועשתה קברת דרך ממורה בבית הספר, חברת מועצת העיר באר שבע, יועצת בחירה לשר התיירות וסגנית יו"ר התנוע ישראל ביתנו עולמי עד  לי ראשת המחלקה לעידוד עלייה בהצ"ע.

כמו עולים חדשים רבים, מרינה רוזנברג קוריטני בזמנה השקיעה רבות בלימוד השפה העברית והצליחה בכך. היא משוכנעת שהדבר עזר לה להיקלט מהר יותר ובאופן מיטבי. כעת המחלקה שהיא עומדת בראשה, מעבירה שיעורים לעברית ועורכת אירועים במאות כיתות האולפן ברחבי תבל, להם נחשפים יותר מ-250 אלף יהודים.

(את המידע המפורט לגבי האולפנים של המחלקה לעידוד עלייה בהצ"ע בממלכה המאוחדת אפשר לקבל מדמיטרי מבזוס בטלפון 020 8371 5336 או בדואר אלקטרוני dimitrim@wzo.org.il)

ובכן, מה מושך את האנשים לישראל? שלושה עולים חדשים מבריטניה מספרים את סיפורם האישי ומסבירים מדוע אף המגיפה לא עצרה בעדם.

לידיה וייט בת 58 נולדה בדבלין ולפני כ-40 שנה עברה למנצ'סטר. היא הגיעה לישראל יחד עם בעלה בריין ב-24 דצמבר 2020. הם כבר התחסנו פעמיים. הנה מה שהיא ספרה לנו:

"תמיד חלמתי לעלות לישראל. אחת מבנותיי כבר גרה כאן, שתי בנותיי האחרות מתגוררות בלונדון. אני עם בעלי ביקרנו בישראל מידי שנה. היה לי טוב מאוד במנצ'סטר, אך תמיד חלמתי לחיות בישראל. אני ובעלי תמיד היינו אומרים שנעלה אך ורק אחרי שלוש בנותינו יסתדרו בחיים. ובכן, כשהבת השלישית שלנו התחתנה, התחלנו ברצינות להתכונן לעלייה. מלכתחילה תיכננו לעלות באביב 2020, אך מכיוון שהכל פתאום נסגר, נאלצנו לדחות את זה למספר חודשים.

כל מעבר קשה, אפילו מעבר דירה הוא טראומתי. כלשכן, מעבר למדינה חדשה. שוחחתי עם רבים שעברו את זה וכולם סיפרו כי מספר שבעות לקראת הטיסה הם סבלו בנדודי שינה. אבל מיד אחרי שהם נחתו בארץ הכל הסתדר וגם שינה חזרה.

ממש לקראת טיסתנו מלונדון בוריס ג'ונסון הכריז על הסגר המלא. נאלצנו עד לרגע יציאתנו לנמל התעופה לשבת סגורים בביתה של ביתנו ולהיפרד מבנותינו ונכדינו בניפנוף מחלון הרכב. אפילו בנמל התעופה אנשי החברה British Airways לא היו בטוחים שכניסתנו לישראל תתאפשר ולא מיד אפשרו לנו לעלות למטוס. למזלנו, הסוכנות היהודית נתן לנו אישור בכתב על כך שכניסתנו לארץ בתור עולים חדשים מובטחת, ורק הודות לאישור זה הצלחנו לעלות למטוס.

כשהגינו, נודע לנו שעלינו להיות בבידוד במלונית. אך בהתחשב במצב הבריאות של בעלי אפשרו לנו לעבור את ימי הבידוד בביתנו החדש בזכרון יעקב. 10 ימים הראשונים בישראל נאלצנו להיות בבידוד מלא לכן, רק כעבור שבועיים-שלושה הצלחתי קצת להירגע ולהתאקלם. חשוב לציין כי במשך שלוש שנים לקראת עלייתנו למדתי עברית באולפן של המחלקה לעידוד העלייה במנצ'סטר והודות לכך אני מסתדרת היטב בארץ חדשה.

בתמונה: בני הזוג לידיה ובריין וייט

בקיצור, אני מאוד שמחה שאנו כבר כאן. כל אלה שהייתי אתם במגע כאן היו מאוד אדיבים וקשובים. בנסיבות אחרות היינו יכולים להיפגש עם אנשים, לבקר במסעדות… בינתיים כל  התקשורת שלנו עם הסביבה הייתה במרחב מקוון, אך אנשים התקשרו, דאגו, שאלו במה הם יכולים לעזור לנו. ודאי שהשבועות הראשונים שלנו בארץ עברו לא כפי שחלמתי, אך במצב הנתון אני יכולה לקבוע שהכל עבר בצד הטוב ביותר".

ג'סיקה מירון בת 27, מנהלת שיווק מלונדון, עלתה בתחילת דצמבר וכעת מתגוררת בתל אביב. היא מספרת:

"בזמן הסגר הראשון באביב היה לי מספיק זמן לחשוב על החיים שלי. תמיד רציתי לפתוח דף חדש בישראל. והחלטתי שאם לא אעשה זאת עכשיו, אולי לעולם לא אעשה. אני אישית לא נתקלתי בבעיות קשות מדי. לא במשרד הלקיטה, לא בנתב"ג בטיפול במזוודות שלי לא היו עקובים וסחבת. הכל הלך חלק ומהר.

הגעתי לארץ שבועיים לפני הסגר התורן, כך שהייתה לי האפשרות לראות את החברים שלי וגם למצוא מקום מגורים.

עוד לפני עלייתי התחלתי ללמוד עברית באולפן המקוון של המחלקה לעידוד עלייה, גם כאן המשכתי ללמוד בו דרך הזום. התחלתי לא למהר עם חיפושי עבודה על מנת להתאקלם ולהבין טוב יותר, מה יותר מתאים לי. לדעתי, על מנת להבטיח את ההצלחה בעלייה, אין למהר ולנסות לתפוס הכל בבת אחת. צריך קודם להסתדר ורק אחר כך לחפש עבודה מתאימה. בינתיים אני יותר ממרוצה מכל מה שעבר עליי כאן. גם פחדים בפני הבירוקרטיה היו מוגזמים. עד כה הכל הלך מהר וחלק".

בנג'מין גיא מבירמינגהם עלה לישראל ב-12 ינואר השנה יחד עם חברו דניאל ג'ייקובס מאסקס. כעת הם גרים באולפן עציון בירושלים. בנג'מין מספר:

"התכוונתי לעלות עוד ביולי, אך דחיתי את זה עד לינואר. עוד באוגוסט ביקרתי בישראל בתור מדריך תנועת הנוער וחזרתי לבריטניה על מנת להתכונן באופן מיטבי. כששמעתי שבריטניה שוב סוגרים הכל, החלטתי שזהו, הגיע הזמן. לדעתי, הייתי בין האחרונים שהצליחו להגיע לארץ מבריטניה. ביום הטיסה הרגשתי התרוממות רוח. נמל התעופה היתרו היה ריק לחלוטין, ושידרגו לנו את הטיסה למחלקה ראשונה. כשהגענו, הפנו אותנו למלונית הקורונה בבית מלון דן פנורמה בתל אביב. אמנם, היינו סגורים בחדר שלנו, אך שהייתנו במלון לא עלתה לנו כלום ועוד שלוש פעמים ביום האכילו אותנו. חייל חיל העורף שטיפלו בנו היו אדיבים מאוד והזמן עבר מהר. בינתיים אין לי כאן מכרים רבים, אך האנשים כאן מאוד ידידותיים ופתוחים.

אני אוהב מאוד את השיעורים באולפן. הקמנו כאן מאין קהילה קטנה. כאן לומדים וגרים כעשרים איש מבריטניה וסך כל הקהילה שלנו מונה כמאה חמישים איש מכל מדינות העולם. אכן, פה ושם אנו נתקלים במגבלות שונות ומשונות, אך גם הן מתבטלות לאט-לאט. מכיוון שכולנו נמצאים באותו בניין, התקשורת ביננו הדוקה מאוד. בקיצור, זאת חוויה מדהימה".

https://jewishnews.timesofisrael.com/meet-the-british-jews-making-aliyah-in-lockdown