בשנה הקודמת נרשמו 1,853 אירועים. ב-2022–2023 — רק 289. הגידול בשנתיים — יותר מ-שמונה פעמים.

היכן יותר מסוכן — בקמפוס או באונליין?

הדוח של Hillel מתעד ירידה באלימות פיזית, איומים וונדליזם ב-22%, ל-752 מקרים. אך מאחורי הסטטיסטיקה הזו נמצאת מציאות אחרת, גדולה ומפחידה יותר: ההטרדה עברה לאינטרנט.

• מספר המקרים של תקיפות ורדיפות אונליין גדל ב-185%.
• האוניברסיטאות הפכו לזירה של תקיפה אנונימית, אך קבועה ומערכתית נגד סטודנטים יהודים.
• ההטרדה כוללת השפלה והפחתת ערך של הזהות היהודית, וכן האשמות של היהודים עצמם בכך שהם אשמים בשנאה כלפיהם.

הסביבה הנוערית, שעד אתמול הושוותה לחופש המחשבה ולפתיחות, הופכת להיות יותר ויותר אויבתית למי שנושא מגן דוד על צווארו או כותב "מישראל" בפרופיל שלו.

7 באוקטובר כנקודת מפנה

לאחר התקפת חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר 2023, יהודים ברחבי העולם נתקלו בגל חדש של שנאה. זה לא מוגבל לביקורת על ישראל או לדיון בסכסוך. 

זהו — גל של אגרסיביות, מופנית נגד היהודים עצמם, ללא קשר לדעותיהם. הליגה נגד השמצה (ADL) תיעדה בארה"ב 9,354 מקרי אנטישמיות ב-2024 — גם זה שיא.

האם יש תגובה?

נשיא Hillel International, אדם למן, מציין שחלק מהאוניברסיטאות החלו להגיב. במקומות מסוימים נערכה בדיקה מחודשת של כללי ההתנהגות, באחרים חוזקה המודרציה במרחב האונליין, ובחלקם — פשוט התחילו להקשיב לסטודנטים היהודים.

"כאשר האוניברסיטאות לוקחות על עצמן אחריות ובאמת שומרות על הסדר, כולם מנצחים — גם הסטודנטים היהודים, וגם כל הסביבה האוניברסיטאית הופכת לבטוחה וכוללנית יותר". 

אבל השאלה היא אחרת — האם זה מספיק? והאם סטודנט יהודי בקמפוס של הרווארד, אוניברסיטת קליפורניה או שיקגו יוכל להרגיש חופשי — ללא פחד וצנזורה פנימית?

ישראל — המדינה שבה היהודים בבית

בהקשר של הנתונים האלה נהיה ברור: ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה יהודי מרגיש בטוח לא בזכות "מדיניות כוללנית", אלא מכיוון שהוא בבית.
כאן ליהודים אין צורך להסתכל מעבר לכתפם ולהסתיר את זהותם.
כאן סטודנט עם כיפה — זה נורמה, ולא מטרה.
כאן המילה "יהודי" לא דורשת הגנה — כי היא נמצאת בבסיס הכל.

תגובת מרינה רוזנברג קוריטני, ראשת המחלקה לעידוד עליה בהצ"ע

הסטטיסטיקה הזו — לא רק דוח. זו מראה. היא מראה כמה מהר יכול האקלים להשתנות אפילו בחברות החופשיות והפתוחות ביותר. והיא מזכירה למה קיים ישראל. לא כפרויקט גיאופוליטי. אלא כערובה — האחרונה והיחידה — לכך שהיהודים לא יישארו לבד, כפי שאנו יודעים לא אחת מההיסטוריה.