החורשה עולים בעברית: הכאת שורשים תרתי משמע
חורשה "עולים בעברית", כך נקרא הפרויקט של המחלקה לעידוד עלייה בהצ"ע שהיא השיקה לפני כשנתיים בשת"פ עם קק"ל. הרעיון: תלמידי כיתות האולפן של המחלקה ברחבי עולם עם סיום קורס הלימודים, תורמים סכום "עממי" על מנת שבשמם ייטע שתיל בחורשה "עולים בעברית" הממוקמת ליד קיבוץ רוחמה שבדרום.
מגפת הקורונה שיתקה את העולם ומטבע דברים, הקפיאה לזמן מה את התפתחותו של הפרויקט. אם וכאשר רוב יוזמות ופרויקטים של המחלקה היה אפשר תוך זמן קצר להעתיק למרחב המקוון, במקרה של פרויקט זה הדבר היה בלתי אפשרי. הרי האנושות טרם למדה לטעת עצים באופן וירטואלי. עץ, על מנת להכות שורשים ולגדול, זקוק לקרקע, למים ולאור השמש. יתרה מזאת: כשמדובר בנטיעת עצים בשממת דרום הארץ, הדבר אינו אפשרי גם ללא ידיים מיומנות של יערני קק"ל.
ובכן, כשבישראל צצו סממני הגאולה מחבלי המגפה, המחלקה יחד עם קק"ל קיימה טקס נטיעת החורשה בפורמט מלא.
בטקס השתתפו ונטלו חלק פעיל יו"ר הצ"ע יעקב הגואל, ראשת המחלקה לעידוד עלייה בהצ"ע מרינה רוזנברג קוריטני, ראש אגף אירו–אסיה בקק"ל יגאל יסינוב, אנשי צוות המחלקה לעידוד העלייה וכמובן, יערני קק"ל. אורחים ומשתתפים של כבוד בטקס היו יו"ר ידידי קק"ל בארגנטינה אוליסס טייטלבאום ואשתו מריה.
בנאומיהם המשתתפים ציינו כי טקס עצמו, מקום וזמן קיומו מלאים סמליות כרמון מלא זרעים.
קיבוץ (בהתחלה – חווה חקלאית) רוחמה הוקם בשנת 1911 ע"י קבוצת חלוצים ממוסקבה ובמהלך יותר מעשור היה המאחז העברי הדרומי ביותר בארץ ישראל. החווה נהרסה שלוש פעמים (בשנות 1917, 1929 ו-1948) וכל פעם קמה לתחייה. בעשור האחרון עקב טרור הבלונים, נכחדה חורשת האקליפטוסים שליד הקיבוץ. לכן, כפי שציין יגאל יסינוב, שיקומה של החורשה במקום זה הודות לשת"פ של קק"ל והצ"ע ותלמידי האולפנים של המחלקה – היא–היא הסמל לכוח עמידתו, לחוסנו ולחוזקו של מפעל ציוני כולו.
יעקב הגואל הודה למרינה רונברג קוריטני ולמחלקת על היוזמה המבורכת, לקק"ל על שיתוף פעולה פורה וציין בין השאר, שליד כל סמליותו וחשיבותו של הפרויקט והטקס, סמלי וחשוב גם תאריך עריכתו. הרי בדיוק לפני 101 שנה, ב-26 אפריל 1920, ליגת האומות בוועידת סן–רמו נתנה הכרה משפטית בינלאומית לזכותו הטבעי של עם ישראל להקים את ביתו הלאומי בארץ ישראל.
סמליות מיוחדת לטקס הוסיפה השתתפות בו של בני הזוג מריה ואוליסס טייטלבאום. הרי השתתפותם הייתה מוסברת לא בהחרך בכך, שאוליסס הוא יו"ר ידידי קק"ל בארגנטינה, אלא בכך שבני הזוג טייטלבאום – עולים חדשים (רק חודש בארץ) ובוגרי אחד האולפנים של המחלקה לעידוד העלייה בבאונוס–איירס. בעברית ממש לא עילגת, בני הזוג טייטלבאום הודו למחלקה על האפשרות ללמוד עברית לקראת עלייתם ובכך להתכונן באופן מיטבי לקליטה בארץ וגם על האפשרות לטעת עץ בארץ ישראל קרי, להכות בה שורשים תרתי משמע.
מרינה רוזנברג קוריטני הודתה לקק"ל על הסיוע בקיומו של פרויקט חשוב זה וציינה בין השאר:
"עצים שאנו נוטעים כאן היום, הם–הם הסמלים המובהקים ביותר של שלושה עמודי התווך של הציונות. שורשים חזקים ומושתלים עמוק באדמה – זה סמל ליישוב הארץ; גזע חזק הוא–הוא הסמל לבטחון, להגנת המולדת; ועלים שמתרבים ונמשכים לאור השמש – אלה הסמלים של העלייה, כן תרבה. עץ אינו יכול להתקיים ללא שורשים, גזע ועלים. הציונות אינה מתקיימת ללא כל אחד מעמודי התווך שלה: התיישבות, בטחון ועלייה. כך היה וכך יהיה. אנו סמוכים ובטוחים, ששתילים שנטענו כאן היום, יכו שורשים עמוק אל תוך האדמה, ייפתחו גזעים חזקים ועלים רבים. אנו סמוכים ובטוחים, כי שתילים האלה יתרבו כאן מידי יום – בעזרת חברינו מקק"ל וכמובן, בעזרתם של תתמידי אולפנינו באשר הם. אני בטוחה, שתלמידי האולפנים שלנו עם סיום קורס הלימודים, יתרמו כל אחד סכום "עממי" לנטיעת שתיל בחורשה זו שנקראת על שמם, ובכך יכו שורשים בבית, בארץ ישראל, במדינה היהודית – תחילה באופן סמלי, וכעבור זמן קצר – באופן מוחשי".