ראשת המחלקה לעידוד עלייה מרינה רוזנברג-קוריטני ערכה ב-19-24 ספטמבר ביקור בחוף המערבי של ארה"ב.

תוך 5 ימים היא השתתפה ב-8 אירועים מרשימים שנערכו ע"י המחלקה ושותפיה, וערכה מספר פגישות משמעותיות. מרינה רוזנברג-קוריטני מספרת:

קהילת היהודים דוברי הרוסית בחוף המערבי של ארה"ב עד לא מזמן הייתה מעין ארץ לא זרועה עבור התנועה הציונית ומוסדותיה. בלוס-אנג'לס רבתי, סן-פרנסיסקו, סן-דיאגו ועיירות עמק הסיליקון מתגוררים מאות אלפים יהודים דוברי הרוסית. עד שהמחלקה שלנו הרימה כפפה והחלה לפעול שם, בקרב הקהילה הגדולה והחשובה זו לא נערכה שום פעילות יהודית-ציונית. יתרה מזו, הקהילה עצמה חייה "בתרדמת" והתקיימה בתור קהילה רק על הנייר.

הדברים התשנו ללא הכר לפני כשנתיים, כאשר התחלנו לפעול באזור. בלוס-אנג'לס ובסן-פרנסיסקו נפתחו כיתות האולפן שלנו, ואחרי שאת האזור פקדה לפני כשנה המשלחת הגדולה שלנו, חיי הקהילה בקרב קהל היעד המדובר קמו לתחייה. כעת, בסיוע שלנו, בלוס-אנג'לס רבתי פועל במרץ רב ארגון קהילתיRussian Speaking Jewish Community   JuRashki – אשר עורך מחנות קיץ, חגיגות לרגל מועדי ישראל, הרצאות, מפגשים וכיו"ב. אני שבה ומדגישה כי כל זה נעשה בסיוע פעיל ובשיתוף פעולה מלא עם שליחינו באזור אשר עבודתם ראויה לכל הערכה.

אשר לביקורי הנוכחי, אציין כי כל אירוע ופגישה אשר היה לי הכבוד להשתתף בהם במהלכו, ראויים לסיפור נפרד ומעמיק. כמובן, עוד נספר על הרצאה אשר הרצה ביזמתנו עבור קהל היעד שלנו חוסיין אבו-בקר – בחור מצרי אשר התחיל ללמוד עברית על מנת לדעת את שפת האויב למען לתרום תרומה משמעותית למאבק בו (כלומר בנו – יהודים וציונים). אך ככל שהוא התעמק בלימודיו, כך שינתה תודעתו והוא הפך לציוני נלהב. נספר בנפרד גם על סדרת הסרטים הדוקומנטריים "העדויות" אשר הקרנתה ערכנו בלוס-אנג'לס. את הסדרה, אשר אחד מהסרטים שלה כעת מועמד לפרס אוסקר (!) ביים וצילם בחור אשר מוצאו למחצית וויטי (VIETNAM) ולמחצית יהודי. חייו ותודעתו השתנו ללא הכר אחרי ביקורו באושוויץ…

אך כאן אספר בקצרה רק על שלושה אירועים ומפגשים.

הראשון – המפגש עם הקונסול הישראלי החדש מר הלל ניומן. מצאתי באיש זה שותף מלא וידיד אמתי. בפגישה סיכמנו על שיתוף פעולה הדוק של הארגון עם הקונסוליה בכל הפרויקטים של המחלקה, וקשה להפריז בחשיבותו של שיתוף פעולה זה.

שנית, אציין את המשך הפעלתה של תערוכת הציורים הנודדת בשם "עגלה יהודית", עליה כבר סיפרנו בהרחבה. כעת הצגנו את התערוכה בלוס-אנג'לס ובסן-דיאגו.  שני אירועים אלה הוכתרו בהצלחה כבירה ועררו תהודה רבה, אך בסן-דיאגו הקהל פשוט לא רצה להתפזר במשך שעות ארוכות. קהילת היהודים דוברי הרוסית בעיר זו נחשפה בפעם הראשונה לפעילות יהודית-ציונית, כך האפשר לומר שפתחנו שם לא רק תערוכה נודדת, אלא חיי הציונות וחיי הקהילה בכלל. התוצאה – כבר סוכם על פתיחת כיתת האולפן שלנו בעיר ועל עריכת חגיגות כבר בחנוכה הקרובה.

ולבסוף, אזכיר את הפיקניק למאות משפחות שערכנו בפרברי לוס-אנג'לס בשת"פ הדוק עם אותו ארגון JuRashki. מלבד הערכה רבה למארגנים ולמפעילים אשר גילו יצירתיות אמתית, אציין כי מאות הילדים – אולי בפעם הראשונה בחייהם – בילו יום שלם בחיק הטבע ועסקו בפעילויות אקטיביות ובמשחקי שטח (הכל כמובן עם גוון ציוני-יהודי), ולא מול מסכי הגדג'טים שלהם. נדמה לי כי בימינו אנו מדובר באירוע היסטורי – ולו עבור ילדים הוריהם אלה.

  לסיום, אני רוצה שוב לברך את כל החברים, הידידים, הפועלים והפעילים שלנו ואת כל יהודים אשר ובאשר הם עם תחילת שנת תש"פ הבאה עלינו לטובה, ולאחל לכולנו כל טוב ופגישות רבות ומשמחות בבית שלנו – במדינה היהודית.