לפי דוח AICE, המבוסס על נתוני משרד החינוך של ארה"ב, מאז 1981 מדינות ערביות השקיעו באוניברסיטאות האמריקאיות $14.6 מיליארד — רבע מכלל התרומות הזרות. קטאר מובילה עם $6.6 מיליארד, אחריה עומדת סעודיה ($3.9 מיליארד) ואיחוד האמירויות ($1.7 מיליארד). אך מה שמדאיג הוא החוסר בשקיפות: 70% מהכספים ($10.7 מיליארד) הועברו "ללא מטרה מוגדרת". לדוגמה, אוניברסיטת קורנל קיבלה שמונה העברות זהות של $99,999,999 — גם כן "ללא מטרה". האם זה פשוט אלטרואיזם?

הכספים זרמו באופן לא אחיד. התפרצויות התרחשו במקביל לאירועים מפתח: לאחר הפיגועים ב-11 בספטמבר 2001, מדינות ערב "ניקו" את דימוייהן, ומאז 2020 הזרם התחזק. שיאו היה ב-2023 — שנת התקפת חמאס על ישראל: $1.5 מיליארד ב-12 חודשים, יותר מתמיד.

המובילים בגרנטים ערביים — קורנל ($2.3 מיליארד), קרנגי-מלון ($1.05 מיליארד), ג'ורג'טאון ($1.02 מיליארד), טקסס A&M ($1.01 מיליארד), אוניברסיטת צפון-מערב ($770 מיליון), קולורדו ($640 מיליון) והרווארד ($358 מיליון) — לעיתים קרובות יש להם סניפים בדוחה ובירות ערביות אחרות. לא מפתיע שדווקא באוניברסיטאות אלו פורחת הרטוריקה האנטי-ישראלית: המרצים תומכים בתנועת BDS, והסטודנטים דורשים "שחרור פלסטין" מ"הכובשים הציונים".

באוניברסיטאות אלו משנים באופן שיטתי את התוכניות ללימודי המזרח התיכון, מציגים את הקונפליקט באופן חד-צדדי. ישראל מתוארת כ"פרויקט קולוניאלי", והטרוריסטים הפלסטינים — כ"לוחמים לחירות". הסטודנטים לומדים לא היסטוריה, אלא אידיאולוגיה, שבה אין מקום לקשר האלפי שנים של היהודים לארץ זו, לאגרסיה הערבית ב-1948 או למהות הטרור של חמאס. במקום עובדות — סיסמאות על "גנוציד בעזה" ו"אפרטהייד".

לעומת זאת: התרומות הסיניות באותה תקופה קטנות בהרבה, והיהודיות והישראליות — בכלל לא ניתנות להשוואה. קטאר לבדה השקיעה באוניברסיטאות האמריקאיות יותר מכל הארגונים היהודיים בעולם. הכספים האלה לא מאירים — הם מדליקים שנאה כלפי הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.

ההשלכות כבר נראות: חברי קונגרס המצדיקים את חמאס, עיתונאים המנרמלים טרור, מרצים ההופכים את ההרצאות להפגנות אנטישמיות. אם לא יחול שינוי, בעוד עשור אמריקה תקבל דור של מנהיגים שנטמעו בכספי ערב, ובאידיאולוגיה אנטי-ישראלית.

תגובת ראש המחלקה לעידוד עליה מרינה רוזנברג קוריטני: 

הציניות של המצב מדהימה. משטרים שבהם דעה שונה היא פשע, הפכו סטודנטים ליברליים לקרנות הקרן שלהם. אלה שמגנים על זכויות להט"ב ופמיניזם, דורשים "שחרור פלסטין" ושלטון של פונדמנטליסטים איסלאמיים, שעבורם הערכים שלהם הם חטא מוות. מיליארדי הערבים קנו לא רק את התוכניות, אלא גם את היכולת של הסטודנטים לחשוב באופן ביקורתי. 

עבור התפוצה היהודית זהו אות אזהרה. כאשר הקמפוסים האוניברסיטאיים הופכים למקורות של שנאה ומוצאים תמיכה בתקשורת, כדאי לחשוב: איפה הבית האמיתי? איפה המקום שבו העם היהודי יכול להרגיש בטוח ולחיות בהתאם להיסטוריה ולערכים שלו?