דברו עם אנשים!
אנו שומעים לא מעט על כך שההסברה הישראלית בעולם נכשלת. שהקרב אבוד מראש, שאין לנו את הכלים, שאל מול המכונה הרעילה והעוצמתית של אויבינו ותומכיהם אין לנו סיכוי.
ואני אומרת לכל המפקפקים: זה לא נכון! הקרב לא אבוד, רק שיש לנהלו בצורה אחרת.
חזרתי זה עתה מארצות הברית, בה הייתי בסבב של כעשרה ימים במשימת עידוד עליה עם משלחת נפלאה של אנשים מוכשרים וציוניים. נפגשנו עם סטודנטים יהודיים, עם קהילות רבות לאורך החוף המזרחי, דתיים וחילונים, צעירים ומבוגרים. הקמיהה שלהם לישראל, הרצון להתחבר לאחיהם בציון, התמיכה הבלתי מסויגת במדינת היהודים – על זה אי אפשר להשפיע באמצעות תעמולה ממומנת או מרצים אנטישמיים. יהודי צפון אמריקה נתנו לנו להבין בבירור כי הם היו, הינם ותמיד יהיו לצידה של ישראל.
הבעיה היא שלרוב המדינה שלנו – והאחראים על ההסבר בפרט – כמעט ולא מדברת עם אנשים. היא מדברת עם מובילי דעת קהל, עם עיתונאים, אבל לא עם האנשים הרגילים. ואני אומרת בבירור – האנשים רוצים שידברו איתם.
ביריד ישראל שארגנה המחלקה לעידוד עליה בהסתדרות הציונית העולמית לא היה מקום להכניס סיכה. יהודי ניו-יורק רצו לשמוע את האורחים מישראל, לשאוב מהם כוחות ולהעניק מעט כוח משלהם. הם האזינו בקשב רב לאיש שירותי הביטחון לשעבר, למדו על המצב האמיתי במזרח התיכון מדוברת צה"ל, בכו יחד עם אמו של גיבור ישראל שנפל על הגנת המולדת. הם רצו שידברו איתם ישירות, בלי פילטרים ובלי מתווכים.
בכל מקום שהגענו אליו – קהילות של רבנים מקומיים, סטודנטים יהודיים, אנשי כוחות ביטחון יהודיים וגופים ציוניים אחרים – כולם רצו לשמוע את האמת על ישראל. רצו לעודד ולתמוך. הם לצידנו.
אין זה אומר שהמלחמה על דעת הקהל נגמרה, לא ולא. אבל אל לנו להתייאש. אנו – המדינה, המוסדות הלאומיים, גופי הסברה וכל מי שיכול – צריכים לדבר עם אנשים. לארגן מפגשים, להכיר אישית, לא להתעצל ולהגיע גם לקהילות המרוחקות. לא סתם בסלוגן של המחלקה לעידוד עליה הוא "כאן בונים גשרים". עידוד עליה לא מתחיל בעליה למטוס, אלא באותו הגשר שאנו בונים ביננו לבין ארצות הברית, צרפת או ארגנטינה.
גשר, עליו יוכלו לעלות אנשים. גשר, שמוביל בסופו של דבר לישראל. כי אנו – עם אחד, וחלפו השנים בהם העם שלנו היה חלש וחלם על מדינה משלו. היום יש לו מדינה חזקה שרק רוצה שהעם יחזור אליה.
מרינה רוזנברג-קוריטני,
ראשת המחלקה לעידוד עליה
הצ"ע
