יום בהיסטוריה: החלטת האום על הקמתה של המדינה היהודית
ב-29 בנובמבר 1947, האספה הכללית של האומות המאוחדות אישרה את החלטה 181, שהציעה לחלק את שטח המנדט הבריטי בפלסטין לשני מדינות — יהודית וערבית, ולהפוך את ירושלים לאזור בינלאומי. ההחלטה התקבלה ברוב הקולות: 33 בעד, 13 נגד ו-10 נמנעו.
היסטוריה של קבלת ההחלטה
בפברואר 1947, בריטניה העבירה את השאלה לגבי עתיד פלסטין לדיון באומות המאוחדות. הוועדה המיוחדת לפלסטין (UNSCOP) המליצה לחלק את השטח ולקבוע מעמד מיוחד לירושלים.
האוכלוסייה היהודית קיבלה את הפשרה הזו, למרות הקטנת השטח והיעדר שליטה על ירושלים. המנהיגים והתושבים הערבים דחו את ההצעה. עם זאת, ב-29 בנובמבר 1947 ההחלטה אושרה.
השלכות ההחלטה
הסירוב של הצד הערבי לקבל את ההחלטה הוביל לעליית מתח ולתחילתו של קונפליקט מזוין. לאחר הכרזת העצמאות של ישראל ב-14 במאי 1948, חמש מדינות ערביות תקפו אותו: מצרים, ירדן, סוריה, לבנון ועיראק. למרות העליונות המספרית של האויב, המדינה היהודית הצעירה ניצחה במלחמת העצמאות.
רבים מהתושבים הערבים הפכו לפליטים. אלה שנשארו בתחומי ישראל קיבלו אזרחות. פליטים יהודים ממדינות ערב נתקבלו בישראל.
לאחר המלחמה, רצועת עזה נכנסה לשליטת מצרים, והגדה המערבית ומזרח ירושלים — לשליטת ירדן. עם זאת, מדינה פלסטינית לא הוקמה.
הקונפליקט בין ישראלים לפלסטינים ממשיך, והחיפוש אחר פתרון שלום נותר רלוונטי. למרות ניסיונות לנרמל את היחסים בין ישראל למספר מדינות ערביות, הנהגת הפלסטינית עדיין לא מכירה בישראל כמדינה יהודית.
אילו היה ניתן להגיע להסכמה הדדית מקובלת ב-1947, רבות מהטרגדיות היו יכולות להימנע. אך ההיסטוריה אינה מכירה בדיבור בלשון הוואי.
