הטיסה הזו הייתה אמורה להתקיים קודם, אך ב-13 ביוני ישראל תקפה מוקדית את המתקנים הגרעיניים של איראן. המטוסים הפסיקו לעוף, הגבולות נסגרו, התוכניות השתנו. אך מיד כשהשמיים מעל ישראל הפכו לבטוחים – האנשים הגיעו. לא דחו את זה בחודש, לא המתינו ליציבות מלאה. ביום שלמחרת.

דבר כזה לא תמצאו בשום מקום אחר בעולם. בדרך כלל מלחמה אומרת יציאה, פינוי, חיפוש מקלט בטוח. ישראל נשארת המדינה היחידה שאליה אנשים שואפים במהלך פעולות לחימה, ולא למרותן.

מאז ה-7 באוקטובר 2023 הגיעו למדינה יותר מ-45 אלף עולים חדשים. שליש מהם – אנשים מתחת לגיל 35, אלה שעושים בחירה מודעת לא רק של מקום מגורים, אלא של גורל. הם יכלו להישאר באירופה היחסית שקטה, יכלו לבחור בקנדה או באוסטרליה. בחרו בישראל.

"המלחמה חשפה את הפנים האמיתיות של האנטישמיות האירופית," – מסבירה מרינה רוזנברג קוריטני, ראש המחלקה לעידוד עליה בהסתדרות הציונית העולמית. – "וזה לא רק באויבות הגלויה ברחובות, בקמפוסים האוניברסיטאיים ובעמדת כלי התקשורת. הבעיה עמוקה יותר – בחוסר היכולת והרצון של ממשלות והחברה לשנות את המצב, באי-יכולתם וחוסר רצונם להגן על אזרחיהם היהודים".

ישראל במצב זה מתגלה לא רק כאלטרנטיבה, אלא כמקום היחיד שבו אפשר לחיות בלי להסתכל מעבר לכתף, ללא הסתרה, ללא התנצלות על מי שאתה. אפילו כשכאן מלחמה. אפילו כשצריך ללכת לצבא. אפילו כשהעתיד מדאיג.

110 אנשים שעלו על הטיסה מפריז, בחרו לא בין מלחמה לשלום. הם בחרו בין פחד לחירות להיות עצמם.