זהו לא רק הישג טכנולוגי, אלא צעד אסטרטגי לעצמאות מלאה בתחום התקשורת החללית. עד כה, ישראל שכרה משאבים מפעילים מסחריים זרים. כעת, המדינה קיבלה לוויין משלה, שנוצר ונבנה כולו בישראל – והכי חשוב, מערכת תקשורת שנמצאת תחת שליטתה.

המכשיר שוקל 4.5 טון, והיקף פאנלי השמש שלו הוא 18 מטרים. הוא ימצא במסלול גיאוסטציונרי בגובה 36 אלף קילומטרים – מה שיבטיח תקשורת יציבה עם אזור הכיסוי המיועד. תוחלת החיים של הלוויין מוערכת ב-15 שנים.

הפיתוח בוצע על ידי החברה הממשלתית "תעשייה אווירית לישראל" (IAI), וכמעט כל הטכנולוגיות, כולל העומס השימושי הדיגיטלי המתקדם, הן ישראליות. המנכ"ל של IAI, בועז לוי, כינה את הלוויין "סמארטפון בחלל" – כל כך גמישה ומודרנית היא הארכיטקטורה שלו.

אחד הדחפים להגשמת הפרויקט היו הלקחים שנלמדו במהלך המלחמה האחרונה של 12 ימים עם איראן. באותה עת, צה"ל השתמש ברחפנים ופלטפורמות אחרות במרחק של עד 2000 קילומטרים מגבולות ישראל – אך חסרה תקשורת יציבה. "דרור-1" אמור לסגור את הפער הזה.

מ"אופק" ל"דרור"

התוכנית החללית של ישראל החלה בשנת 1988 עם שיגור הלוויין "אופק-1", שהפך את ישראל למדינה השמינית בעולם שיכולה לשגר לוויינים למסלול באופן עצמאי. מאז, המדינה פיתחה מערכת חזקה של לווייני תצפית וריגול, אך הסגמנט של התקשורת נותר תלוי בגורמים חיצוניים. "דרור-1" משנה את זה.

זה לא רק עניין של ביטחון. זו עצמאות, טכנולוגיה ואמונה בכוחות עצמי. הדגל הישראלי בחלל אינו חידוש. אך כעת, לצידו – לוויין משלו ומערכת תקשורת חללית משלו.