יום כיפור – רישום טוב בספר הדין!
היום, 1 באוקטובר, עם שקיעת השמש מתחיל יום כיפור – החג היהודי הקדוש והחשוב ביותר. נהוג לחשוב שבדיוק ביום זה מתבצעת הערכת פעולות האדם לאורך השנה החולפת ונקבעת גורלו לשנה הבאה.
יום כיפור (יוֹם כִּיפּוּר, "יום הכיפורים", "יום הדין") – הוא יום צום, תשובה וסליחה על החטאים. הוא נחגג בעשירי לחודש תשרי ומסיים את "עשרת ימי תשובה".
נהוג לחשוב שביום זה הקב"ה מוציא ומחתים, כשהוא חותם בחותם, את ההחלטה הסופית של הדין על כל אדם, התהליך המתחיל בראש השנה. עשרת הימים הבאים ניתנים לאדם כדי לנתח את התנהגותו בשנה שחלפה, לשקול מחדש את מעשיו ולהתחרט על הטעויות שביצע.
התשובה לפני יום כיפור היא אחת מהמצוות העיקריות של התורה. אם במהלך עשרת הימים ניתן לשנות את הגזרה הראשונית בתשובה אמיתית, אז אחרי יום כיפור כבר אין זה אפשרי.
לפי המסורת היהודית, ביום זה ישנם מספר איסורים: אסור לעבוד, לאכול, לשתות, להתרחץ, להשתמש בקוסמטיקה, ללבוש נעלי עור ולהיות בקשרים אינטימיים. הצום הוא הימנעות מוחלטת מאכילה ושתייה, המתחילה חצי שעה לפני שקיעת השמש בערב החג ונגמרת לאחר יום – לאחר הופעת הכוכב השלישי בשמיים. עם זאת, אם לדעת הרופאים, הימנעות מאכילה ושתייה יוצרת סכנה לחיי החולה, מותר לו להפר את הצום, תוך שמירה על שאר האיסורים.
יום כיפור נשמר לא רק על ידי יהודים דתיים, אלא גם על ידי רוב האוכלוסייה החילונית בישראל. רבים, שלא מבקרים בבית הכנסת במהלך השנה, באים אליו דווקא ביום זה ושומרים על ההגבלות: צמים, לא משתמשים בטלפונים ניידים ומתאפקים מנסיעות ברכב. ביום זה הכבישים ריקים, והרכבים היחידים ברחובות הם רכבי אמבולנס, משטרה ושירותי כבאות. בגלל זה, הילדים מסורתית רוכבים על אופניים בכבישים הפנויים, מה שהוביל לכינוי הלא רשמי של החג – "יום האופניים". במדינה לא פועלים תחבורה ציבורית, תחנות טלוויזיה ורדיו, כמו גם נמלי תעופה ונמלים ימיים.
יום זה נכנס גם להיסטוריה של ישראל המודרנית. ב-1973, בבוקר יום כיפור, צבאות מדינות ערב תקפו את ישראל, כאשר רוב האוכלוסייה הייתה בבתי הכנסת. החישוב של האויבים היה על הפתעה, אך למרות זאת, צה"ל התמודד במהירות וניצח בכל החזיתות.
לצערנו, חגיגות יום כיפור השנה מוצללות באירועים טרגיים של 7 באוקטובר – אחד הימים הכי קשים בהיסטוריה של העם היהודי מאז השואה. כבר שנתיים שיהודי ישראל, וגם בכל העולם, שואלים את עצמם איך זה יכול היה לקרות, מי אחראי ואיך למנוע טרגדיות דומות בעתיד. שאלות אלו עדיין נותרות פתוחות, דורשות לא רק תשובות אלא גם התבוננות עמוקה בעתיד שלנו.
