להלן המכתב שהגיע אלינו מלונדון. הטקסט מדבר בעד עצמו:

Yael Breuer מורה של כיתת ברייטון

זה לא ניסיון להחמיא, ובוודאי לא פרסומת. פשוט מקרב לב אני רוצה להודות לכם ובמיוחד ליעל [Yael Breuer – המורה של כיתת האולפן בברייטון, המנחה של הסניף הבריטי של עברית SOCIAL CLUB]. הייתי מורה, לימדתי אנגלית, ואני יודעת עד כמה חשוב ליצור אווירה של תקשורת אישית ולא-פורמלית עם כל התלמידים וכמה זה קשה, במיוחד כשאתה מעביר סדנא או שיעור במתכונת מקוונת. כולכם מתמודדים עם המשימה הקשה זו באופן מבריק. לרוע המזל, בגלל מצב בריאותי (עברתי כימותרפיה), לא יכולתי לבקר בישראל במהלך השנה האחרונה. בישראל מתגוררים נכדינו, בתנו וקרובי משפחה רבים. בכל מקרה, אחרי שהתחלתי ללמוד באולפן המקוון שלכם, כבר למדתי להבין משפטים רבים בעברית ואפילו התחלתי לחבר משפטים שלמים ממילים בודדות שאני כבר יודעת.

אני גם משתתפת מידי יום ג' בחוג הזמר המקוון שלכם ]מדובר בפרויקט "לומדים עברית בעזרת השירים" אשר מובילה בבריטניה מוזיקאית ישראלית אירינה קלישמן]. בקיצור, אמש שוחחתי עם נכדתי בת ה -17 שגרה בישראל, והצלחתי לפתוח איתה בשיחה בעברית! הצלחתי לספר לה, מה הכי אהבתי כשהייתי בגילה, ואחרי זה שרנו ביחד… תודה לכם, לכל הצוות שלכם על שהחזרתם לי את ישראל, את העברית ואת שמחת התקשורת בשפה שלי, וכל זה אחרי "בידוד עצמי", בו אני נאלצת לשהות זה יותר משנה.

תודה רבה

להראות

ליז שפירא

ראשת המחלקה לעידוד העלייה מרינה רוזנברג קןריטני:
"כל מכתב כזה מיוחד במינו.  אחרי כל אחד מהם עומד הסיפור האנושי שאין דומה לו. כמובן, כל מכתב כזה – כבוד גדול ושמחה רבה עבורנו. מקרב לב מאחלת לגב' ליז שפירא רפואה שלמה, המון בריאות ולהתראות בישראל!"…