מילים ללא מעשים

ביום האבל הזה, מנהיגי העולם הביעו את דעתם לגבי הטרגדיה. ההצהרות שלהם מלאות באמפתיה וגינוי הטרור. אך אותם מדינאים, לאורך שנתיים, נהגו במדיניות שלמעשה לגיטימציה את הרגשות האנטי-ישראליים ויצרה תנאים לגל חדש של אנטישמיות.

אנטישמיות מחוץ לשליטה

ההיקפים של התרחשויות מרשימים ומזעזעים:

גרמניה. מנהיג האופוזיציה פרידריך מרץ הכריז על "גל חדש של אנטישמיות" במדינה. לפי נתוני המשטרה, רק בתשעת החודשים הראשונים של 2024, נרשמו בגרמניה 3200 פשעים שנבעו מאנטישמיות.

בריטניה. מערכת הבריאות NHS לא הצליחה להגן על חולים יהודים מפני אפליה ואויבות מצד הצוות וחולים אחרים. עובדים רפואיים יהודים וחולים מדווחים על מקרים שיטתיים של אנטישמיות בבתי החולים.

אמסטרדם. בנובמבר 2024 התרחשו פוגרומים המוניים, כאשר אוהדי הכדורגל היהודים של "מכבי" נתקלו בתקיפות מאורגנות. אנשים נרדפו ברחובות, הוכו, חלקם קפצו לתעלות כדי להימלט מהרודפים. ראש ממשלת הולנד כינה זאת "תקיפה אנטישמית נוראית".

צרפת. ב-2024 נרשמו כ-1570 אירועים אנטישמיים — רמה היסטורית גבוהה. 65% מכלל התקיפות על רקע דתי בצרפת מופנות נגד יהודים, למרות שהם מהווים פחות מ-1% מהאוכלוסייה. בתי כנסת נשרפים, צוירו צלבי קרס עליהם, אנדרטאות לזכר השואה נחללו.

אירופה כולה. לפי מחקר של סוכנות זכויות היסוד של האיחוד האירופי (FRA), שנערך במחצית הראשונה של 2023 בקרב כמעט 8000 יהודים מ-13 מדינות אירופיות, 96% מהמשיבים נתקלו בהתבטאויות של אנטישמיות בחיי היומיום עוד לפני 7 באוקטובר 2023. שמונה מתוך עשרה יהודים טוענים שהאנטישמיות החריפה. לאחר התקפת חמאס המצב רק החמיר.

מעטפת פרוגרסיבית של שנאה עתיקה

רמת השנאה כלפי יהודים הולכת ומזכירה יותר ויותר את מה שראינו בערב השואה, רק שהפעם היא מוגשת במעטפת פרוגרסיבית מודרנית. האנטישמיות מתחפשת לביקורת על ישראל, למאבק בעד זכויות הפלסטינים, לאנטי-קולוניאליזם. כיום, הצורה היחידה של אפליה שלא רק מותרת אלא גם מעודדת במעגלים כביכול פרוגרסיביים — היא אנטישמיות.

בקמפוסים אוניברסיטאיים, במוסדות תרבות, ברחובות בירות אירופה, נשמעים קריאות להשמדת ישראל בגלוי. סטודנטים יהודים נאלצים להסתיר את זהותם. הורים חוששים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר יהודיים. בתי כנסת הופכים למבצרים.

פרדוקס של זמננו

לפני שנתיים העולם נרעד מהאימה שהתרחשה. היום אנו רואים איך האימה הזו נהפכת לנורמה, איך הטרור מוצדק, איך הקורבנות מואשמים. ההיסטוריה חוזרת על עצמה, והשאלה נשארת זהה: כמה עוד קורבנות נדרשים עד שהעולם יאמר סוף סוף "די"?

זיכרון — זה לא רק אבל. זו אחריות.