ב-22 ביולי 1878 נולד בוורשה, במשפחה יהודית מאסימילציה משפחת גולדשמידט, הנריק, שנקרא על שם סבו הרופא, אך נכנס להיסטוריה כיאנוש קורצ'אק – חינוך יוצא דופן, סופר והומניסט, שחייו הפכו לסמל למסירות ואהבה לילדים.

ילדותו וצעדיו הראשונים

הנריק גדל בוורשה, שהייתה אז חלק מהאימפריה הרוסית. למד בגימנסיה הרוסית, שבה ההוראה נעשתה ברוסית. כבר כתלמיד, החל לעבוד כמורה פרטי. בגיל 15 הוא הראה כישרון פדגוגי, מצא דרך לכל תלמיד והפך את השיעורים למרתקים.

בגיל 18 הנריק פרסם את מאמרו הראשון "קשר גורדי" בכתב העת השבועי. בו שאל מתי ההורים יתחילו לחנך את ילדיהם בעצמם, בלי להעביר את האחריות לאחרים. המאמר הרשים כל כך את העורך, עד שהוא הציע לצעיר לנהל טור משלו. זה היה אז שהנריק לקח את הכינוי יאנוש קורצ'אק, שתחתיו הוא יהפוך למוכר לכל העולם.

הדרך לרפואה וחינוך

ב-1898 קורצ'אק נרשם ללימודי רפואה באוניברסיטת ורשה. במהלך החופש הגדול נסע לשווייץ כדי ללמוד את רעיונותיו של החינוך הגדול וההומניסט יוהאן פסטלוצי. לאחר שקיבל את תואר הרופא ב-1905, קורצ'אק נקרא לשרת בחזית במלחמת רוסיה-יפן. לאחר שחזר, המשיך בפרקטיקה הרפואית, עבד בבית חולים לילדים יהודים וכמחנך במחנות קיץ.

אך ב-1910 קורצ'אק עשה בחירה שקבעה את גורלו: הוא עזב את הרפואה והקים את "בית היתומים" לילדים יהודים בוורשה. בפולין, שם האנטישמיות הייתה מציאות יומיומית, יתומים יהודים זקוקים לתמיכה מיוחדת. הפופולריות של קורצ'אק כסופר משכה נדבנים שעזרו לבנות את המקלט. כאן הוא מימש את רעיונותיו החינוכיים, יצר אווירה של דאגה, כבוד ולמידה לילדים.

ארץ ישראל וחלומות שלא התממשו

בשנים 1934 ו-1936 קורצ'אק ביקר בארץ ישראל. הוא התלהב מהקיבוצים, מעקרונות השוויון והקהילתיות שלהם. חלם לעבור לירושלים, ללמוד עברית ולכתוב ספר על החלוצים – הפורצי דרך שהחיו את המולדת היהודית. אך אהבתו לחניכיו הייתה חזקה יותר – קורצ'אק לא יכול היה לעזוב אותם לזמן רב.

מלחמת העולם השנייה וגטו ורשה

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939, חייו של קורצ'אק וחניכיו השתנו לנצח. כשהנאצים נכנסו לוורשה, הוא נאבק על כל פיסת מזון ובגד לילדים. ב-1940 "בית היתומים" הועבר לגטו ורשה. קורצ'אק סיכן את חייו כדי להשיג מזון ותרופות, והילדים המשיכו ללמוד עברית ויסודות היהדות, שומרים על תקווה אפילו בתנאים לא אנושיים. הפולנים, שהעריצו את כישרונו, הציעו להסתיר את קורצ'אק פעמים רבות, אך הוא סירב, לא רוצה לעזוב את חניכיו. יומנו, שנכתב בגטו, הפך לעדות טרגית לימים ההם.

המסע האחרון

ב-6 באוגוסט 1942 הנאצים הוציאו מהגטו 192 ילדים מ"בית היתומים", קורצ'אק, עמיתתו סטפניה וילצ'ינסקה ומחנכים נוספים. הם נשלחו למחנה ההשמדה טרבלינקה. בתחנת הרכבת, קצין גרמני הציע לקורצ'אק הצלה, כשהזהה בו את הסופר המפורסם. אך יאנוש קורצ'אק סירב. הוא נשאר עם הילדים עד הסוף, חולק את גורלם בחדר הגזים.

המורשת

יאנוש קורצ'אק – לא רק שם בהיסטוריה. זהו סמל לנאמנות למשימה, אהבה לילדים ועמידה בפני הרשע. רעיונותיו החינוכיים על חינוך דרך כבוד וחופש ממשיכים להשראות מורים ברחבי העולם. ביום זה אנו זוכרים אדם שהראה שאפילו בזמנים הכי חשוכים אפשר להיות אור לאחרים.