ב-1 באוקטובר 1945, תיאטרון "גבימה" — התיאטרון הלאומי הראשון של העם היהודי — נפתח באופן חגיגי בבניינו בתל אביב.
זה לא היה רק חגיגה תרבותית: לראשונה בתולדות התחייה היהודית בארץ ישראל, היה לתיאטרון היהודי בית משלו ובמה קבועה.

בטקס הפתיחה השתתפו מנהיגי היישוב, אמנים ומאות צופים.
חנה רובינא, "הגבירה הראשונה" של הבמה היהודית, אמרה את המילים שהפכו לסמל לתקופה: "בית 'גבימה' יהפוך למנורת אור באמנות על אדמת ישראל".
ראש עיריית תל אביב, יוסף רוקח, חתך את הסרט הכחול-לבן, והמסך של בית התיאטרון הראשון בישראל עלה לקולות תשואות הקהל.

וילנה – מוסקבה – תל אביב

לראשונה תיאטרון בשם "גבימה", שמשחק בעברית, נוצר ב-1913 בוילנה. ב-1917 התיאטרון עבר למוסקבה, ומנהלו האמנותי הפך להיות אבגני וחטנגוב.

ההצגות הראשונות — "דיבוק" ו"גולם" — הביאו לתיאטרון תהילה עולמית. בין יוצריו ושחקניו היו חנה רובינא, מנחם גנסין, יצחק דניאל, שלומי מיכאלס.

לאחר שנים רבולוציוניות וסיורים ארוכים באירופה, החבורה הגיעה לארץ ישראל. ב-1928 "גבימה" התיישבה בתל אביב, והפכה לחלק מהנוף התרבותי של החברה היהודית החדשה.

סמל לתרבות ולזיכרון לאומי

פתיחת בניין "גבימה" ב-1945 הייתה השיא של מסע של שלושים שנה — מסטודיו קטן לתיאטרון לאומי.
מאז ועד היום, במת "גבימה" הפכה לבית לדרמה הישראלית, לקלאסיקה ולשירה, למקום שבו השפה והתרבות של העם היהודי מצאו את הביטוי החי שלהם.

היום, "גבימה" איננה רק תיאטרון. היא סמל לתחייה תרבותית, אחת מהמוסדות שהפכו את פני ישראל, ומקשרת בין דורות ושפות, בין העבר לעתיד.

•