שר החוץ של בריטניה, ארתור בלפור, שלח מכתב רשמי למנהיג הקהילה היהודית בבריטניה, לורד רוטשילד, בו הביע תמיכה בהקמת "בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל". מכתב זה, הידוע כהצהרת בלפור, הפך להצהרה הראשונה בהיסטוריה מטעם מעצמה גדולה שתמכה רשמית בתנועה הציונית וברעיון המדינה היהודית.

הצהרת בלפור לא רק העניקה תקווה חדשה לרבבות היהודים ברחבי העולם, אלא גם פתחה תהליך דיפלומטי מורכב שבסופו הוביל להכרה בינלאומית בזכות היהודים למדינתם. בשנת 1922, חבר הלאומים, קודמו של האו"ם, אישר את המנדט של בריטניה לניהול פלסטינה שהיא ארץ ישראל, ובטסקט המנדט נקבע כי מטרתו בין השאר, להקים בשטחה של פלסטינה בית לאומי לעם היהודי.

עם זאת, ההצהרה גם שמה את היסודות לקונפליקט שנמשך עד היום. העולם הערבי תפס את ההצהרה של בריטניה לא רק כאיום טריטוריאלי, אלא גם כאתגר לסדר העולמי האסלאמי, לפיו אדמות שפעם שרר בהן שלטון מוסלמי, תשארנה תחת שלטה מוסלמית לעולם. כך נולד הקונפליקט שהיקפו רחב בהרבה מאימות בין האוכלוסייה היהודית לזו הערבית בפלסטינה, אלא נחשב מלחמת החורמה בעיני הציוויליזציה האסלאמית.

היום, כשאנו מזכירים את הצהרת בלפור, אנו רואים איך מחווה פוליטית אמיצה, שנעשתה בשיאה של מלחמת העולם הראשונה, הפכה לנקודת המוצא לאחד האירועים החשובים ביותר של המאה ה-20 — הקמת מדינת ישראל ב-1948. הצהרה זו מזכירה לנו כיצד מסמך אחד יכול לשנות את מהלך ההיסטוריה, ולהוות נקודת הזינוק לדרך ארוכה ומלאת קוצים לעצמאות ולהגדרה עצמית לאומית.

בריטניה, למרות האמביוולנטיות של מדיניותה הבאה במזרח התיכון, הפכה למעצמה הראשונה שהכירה רשמית ברעיון של הקמת מדינה יהודית על אדמת מולדתה ההיסטורית.

משרד החוץ, 2 בנובמבר 1917

לורד רוטשילד היקר,

לעונג רב לי להעביר לידיך להלן, בשמה של ממשלת הוד מלכותו, את הצהרת ההזדהות עם השאיפות היהודיות הציוניות כפי שהוגשה לקבינט ואושרה על ידו:

"ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, ותשתדל במיטב מאמציה להקל על השגת מטרה זו, בתנאי ברור שלא ייעשה שום דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של עדות לא יהודיות בארץ ישראל או בזכויות ובמעמד המדיני של יהודים בכל ארץ אחרת".

אודה לך אם תביא את ההצהרה לידיעת ההסתדרות הציונית.

בכבוד רב,

ארתור ג'יימס בלפור